<h1>ספר מצוות זמניות הלכ' זימון</h1>
<h2>דף ג.</h2>
נער קטן שהוא מבין שהברכה היא לאלהים מזמנין עליו. והוא שאמרו אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. אבל אינו מוציא את אחרים ידי חובתן, מפני שאינו חייב מן התורה בברכה. ולזה הטעם בעצמו אינו מוציא לאחרים מי שאכל כדי שביעה. וקצת הפסקנין גזרו שאין מזמנין על הקטן שלא הביא שתי שערות, והביא ראיה מלשון הירושלמי א"ר יוסי כמה זימנין אכלית עם חלפתא אבא ועם ר' חנינא חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות. וסמכו על זה הלשון, שהוא מעשה רב. וכל שכן שאינו מצטרף לעשרה, שהוא זימון חמור מפני שיש בו הזכרת השם: והנשים והעבדים המוטבלים לשם יהדות חייבין בברכת המזון, אבל יש בזה ספק אם זה החיוב הוא מן התורה מצד שאין לאוכל עת ידועה ונחשבה מצוה שלא הזמן גרמא, או אולי שיש לאוכל עת ידועה מפני שאמר הכתוב בתת לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע ונחשבה מצוה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה ומפני זה הספק אין האשה חייבת לברך, [ואינה יכולה] להוציא את האיש ידי חובתו, כי אינו מוציא את הרבים ידי חובתו אלא מי שמחוייב בדבר: ואין מזמנין על הנשים, אבל הן מזמנות לעצמן.
